"מה שאתם מהווים כשאתם מתבוננים, משפיע על מה שאתם תופשים כנכון. מה שאתם מהווים כשאתם פועלים, משפיע על מה שאתם מסוגלים לעשות. חוסר עקביות בהתבוננות וביכולת נובע כתוצאה משינוי במה שאתם מהווים."

מתוך הרצאה, בקורס האשפים 1991

 

דברים שאנחנו אומרים יכולים להיות נכונים ברמה אחת של קיום, ולגמרי לא נכונים ברמה אחרת של הקיום. דברים שאנחנו רואים כאמיתיים מפרספקטיבה אחת עשויים לא להיות נכונים מפרספקטיבה אחרת. רוב הוויכוחים והעימותים, במיוחד בתוך מערכות יחסים, פילוסופיה ופסיכולוגיה, נובעים לא כל כך כך מההבדלים במה שרואים, כמו מחוסר התאמה בין הפרספקטיבות או רמת הקיום ממנה מסתכלים.

התנהגויות ותהליכים שיכולים לשנות חיים ברמה אחת של קיום, עשויים שלא להביא שום תועלת או להיות חסרי השפעה ברמה אחרת של קיום.

ידיעת המסגרת או נקודת ההתייחסות ממנה מתפקד הצופה חיונית כדי להעריך את אמיתותה של הצפייה. שיכורים לפעמים באמת רואים ארנבים ורודים.

כיוון שתהליכים של ניהול אמונות באווטר מתייחסים באופן ישיר למודעות המוגדרת המשתמשת בהם, הם מתאימים את עצמם לרמת הקיום שאותה חווה האדם.

ניתן בקלות לארגן את מה שמגדיר את הקיום לקטגוריות או רמות ספציפיות יותר.  אנחנו יכולים להגדיר ולקטלג את הקיום על ידי ההשפעה או מידת הוודאות בה אנחנו קולטים אותו (רמת הגוף), או על ידי ההסכמה או ההשתוקקות המתבטאים על ידי נקודות מבט אחרות (רמת הזהות), או על ידי השיטה או האופן בו אנו קולטים אותו (רמת המודעות המוגדרת). אנחנו יכולים לדבר על מציאות אישית, מציאות חושית או מציאות קונספטואלית, על זהויות והבדלים, אבל בסופו של הניתוח, בכל פעם שאנחנו מדברים על רמת קיום כלשהי, אנחנו מדברים על התוצאה של אמונותינו.

האמונות הן העדשות הצבעוניות המסננות מתוך כל מה שישנו את מה שאנחנו בוחרים לחוות.