ברוכים הבאים להרצאה הראשונה על לחיות מתוך בחירה. מטרת ההרצאה הזו היא ללמד אתכם לגלות מרכיבים מסוימים שעשויים להשפיע על גודל ההכנסה הכספית שלכם, ולפתח את היכולת לטפל בהם.
אני רוצה לדבר אתכם היום על משהו פנטסטי, לדעתי. ואם אינכם מאמינים שהוא פנטסטי, לא חשוב, אני מתכוון לשכנע אתכם. אנחנו הולכים לדבר על חשיבה מכוונת, על שימוש בחשיבה ככלי ליצירת מציאות פיזית. שימו לב, לא אמרתי לתפוש את המציאות הפיזית, אמרתי ליצור מציאות פיזית.
כדי ליצור משהו (אחר מאשר השפעה אקראית) ביקום הפיזי, אתם חייבים קודם כל ליצור את הרעיון של אותו דבר בחשיבה שלכם. זו הסיבה שצעד ראשון בהשגת כל הצלחה שהיא הינו לארגן את החשיבה שלכם.
את הקרדיט אני חייב לסבא שלי, שלימד אותי את השיעור "קודם כל תארגן את המחשבות שלך". זו הייתה הגישה שלו לכל עשייה. הניסיון לימד אותו שלא מרימים משהו כבד לפני שמבררים איפה לשים אותו.
זהו השיעור שטוב היה אילו אחי ואני היינו מיישמים אותו. במקום זה, נאבקנו להחזיק ספה כבדה באוויר בעוד אמא שלנו שבה ומשנה את דעתה "בואו ננסה לשים אותה פה. לא, מה דעתכם שנשים אותה כאן? לא. אולי מתחת לחלון". בסופו של דבר, זה היה נגמר בזה שהיינו שמים את הספה באותו המקום ממנו הרמנו אותה, ואז אני הייתי מתמוטט, תשוש, על הספה.
אתם מבינים, יש המון אנשים ששרועים, ממוטטים, על הספה, משום שלא ארגנו קודם כל את החשיבה שלהם. אנחנו מדברים על קבלת החלטות. וכל אחד יודע שזה עסק מסוכן. החלטה לא נכונה מובילה לכישלון. די במספר קטן של החלטות כדי ללמוד שעדיף להימנע מזה. אבל כמובן, שאם אתם מארגנים את המחשבות שלכם מלכתחילה, הסיכוי לקבל החלטה שגויה פוחת במידה רבה. הבעיה היא, שרוב ההחלטות השגויות אינן מתקבלות, הן פשוט יוצאות לפועל , וכך הן מתגלות כשכבר מאוחר מכדי לשנותן.
לגבי אנשים רבים, חשיבה היא פשוט משהו שקורה. מעין תגובה ספונטאנית למשהו. הם חושבים, אבל למעשה אין שם אף אחד שחושב. הא? ובכן, חייב להיות מישהו שחושב לפני שתוכלו לחשוב משהו באופן מכוון. אחרת, אתם פשוט מסתחררים בזרם התודעה.
זה די מעניין. אתם נותנים למישהו הוראה כמו "חשוב". ומה הוא עושה? הוא מחכה שמחשבה תגיע. הוא לא ממש מעלה בדעתו את הרעיון לחשוב מתוך בחירה. אם תשאלו את אותו אדם "מי המקור למחשבות שלך"? הוא יגיד לכם משהו כמו "טוב, אני די דומה לאבא שלי. אמא שלי אומרת שאני דומה לאבא שלי". ואז מתברר שאבא שלו מת כבר לפני עשר שנים.
אז אתם מתחילים לעבוד עם הבחור, ואומרים לו "בוא נראה אם אתה יכול ליצור מחשבה. צור מחשבה על פיל". ואז מופיעה איזו תמונה מנטלית של פיל בדעתו, אלוהים יודע מאיפה – בטח מאיזה קרקס או גן חיות שהוא נזכר בו. הוא לא יצר מחשבה על פיל. אתם מבינים. הוא שלף מחשבה על פיל.
ובכן, זה בסדר, עדיף להיזכר בפיל מאשר לשבת ולחכות לפיל שיעבור. להיות מסוגל לבחור זיכרון מסוים פירושו שיש מישהו בבית אצלו בראש. הוא ער מספיק כדי לברור את זיכרונותיו. ואז אתם יכולים לדחוף אותו עוד קצת.
"נזכרת בפיל. מצוין. ודאי יצרת את המחשבה הזו מתישהו. עכשיו בוא נראה אם אתה יכול ליצור משהו חדש לגבי הפיל הזה. הכנס אותו למיכל ציפה, עם משקפי שמש וכובע בייסבול".
תראו איך פניו של האדם מיד מתבהרות.
"מה" הוא יתמלא תדהמה לנוכח העובדה שהוא מסוגל לעשות זאת. אתם מבינים, הוא היה נתון בהסכמה מוחלטת עם הזרימה של היקום והתפיסות והתגובות השונות שלו, ואתם דגתם אותו אל מחוץ למרק הזה ונתתם לו ליצור מחשבה מתוך בחירה. ועכשיו, אם האחריות הכרוכה בכל העניין הזה לא מפחידה אותו יותר מדי, הוא בדרך להפוך למקור.
זהו הרעיון של חשיבה מתוך בחירה. לא צריך להיות עמוקים או מקוריים, צריך רק לוודא שאתם הם אלה שיוצרים את המחשבה. שאתם לא חושבים משהו "בגלל ש … ", אתם פשוט יוצרים את המחשבה מתוך בחירה. זוהי יכולת יצירתית גבוהה.
זה להצליח להימלט מתוך המעגל של סיבה ותוצאה, ולהכיר בכך שאתם המקור. אתם זה שחושב. אתם יכולים ליזום מחשבה שאינה תגובה, מודעת או בלתי מודעת, למשהו שקרה או התרחש בעבר. באותו הרגע, הפכתם להוויה נעלה יותר ביקום שלכם. אתם הבוס.
זוהי רמת ההוויה ממנה אתם יכולים לחשוב מתוך בחירה. אם אתם רוצים ליצור מחשבה כמו "אני בסדר" או "אני שמח", אתם יכולים לעשות זאת.
יש לזה מכניקה מסוימת. אם המחשבה שאתם יוצרים סותרת את זרם החשיבה שקדם לה, תחוו התנגדות מסוימת.
חשבו על זה כך. הצבתם מחשבה בתוך זרם של תודעה, והזרמים של העבר מכים בה. כל עוד לא מיקמתם את המחשבה באמצע זרם שלא ניתן לעמוד בפניו, כלומר, שלא ניסיתם להפר חוק אוניברסלי כלשהו כמו כוח המשיכה, הזרם יכול להתאים את עצמו והמחשבה שלכם תהפוך למציאות.
חשיבה מתוך בחירה, כמו כל יכולת אחרת, משתפרת עם הניסיון.
כשאני מדבר על חשיבה מכוונת, אני לא מתכוון לשכל שלכם, שהוא אתר איחסון רב עוצמה, אבל לא ממש מה שחושב. לא, אני לא רוצה לדבר עם המזכירה האלקטרונית, ואפילו לא עם המזכירה עצמה. אני רוצה לדבר עם הבוס. וזה אתם. זו ההכרה שלכם. אתם הבעלים שלה. אולי הגיע הזמן שתקחו את השליטה עליה.
מיהי ההוויה העליונה היקום שלכם? אתם, כמובן. אבל מכונת השכל הפילה אתכם מכס השלטון. לא הפרדתם את האנרגיה הרגשית מן המחשבות שלכם. ועכשיו הן מתרוצצות כמו קומץ שעועית מקסיקנית קופצנית. שבו בשקט רגע ונסו לא לחשוב בכלל. פשט החליטו לשבת לרגע ולא לחשוב.
קל להגיד, מה? הייתם מוכנים לקנות מחשב שאי אפשר לכבות? אילו אנשים היו נוהגים במכוניות כמו שהם נוהגים בהכרה שלכם, הייתם מוצאים שברולט בחדר השינה שלכם הלילה.
אז ההכרה שלכם יצאה קצת מדעתה והיא לא מתנהגת כפי שהייתה אמורה להתנהג. היא מעמידה פנים שהיא אתם, היא מותחת עליכם ביקורת, מתחילה לדאוג, נכנסת ללופ ומשתעשעת ברעיונות, שאילו היו יוצאים לאור היו מביאים לאשפוזכם המיידי. אני מבין, אני באמת מבין, אני יכול לעזור לכם לארגן את החשיבה שלכם. אצל כמה מכם, זה עשוי להביא לכמה שינויים קטנים במציאות. לאחרים, זוהי תחילתו של מסע ענק.
החליטו שאתם מרגישים הכי טוב שאי פעם הרגשתם. ובכן?
האם אתם מרגישים הכי טוב שהגשתם אי פעם? לא? זה לא כל כך קל, מה?
ברגע שאתם מכניסים רעיון להכרה שלכם – אני מרגיש הכי טוב שאי פעם הרגשתי – ההכרה שלכם מגיבה בספקות. אתם אומרים "אני מרגיש הכי טוב שאי פעם הרגשתי" אבל ההכרה שלכם אומרת שזה לא נכון.
נראה לי שחלק מכם מרגישים עכשיו משהו כמו "מה הולך פה"? "מה כל זה קשור להגדלת ההכנסות שלי? אני רוצה לדעת איך לעשות יותר כסף, והבחור הזה מדבר על ההכרה".
החליטו שאתם הולכים להגדיל את ההכנסה שלכם. מה קורה? ההכרה אומרת "אבל זו תקופת שפל ולאנשים אין הרבה כסף ו.. ו..".
מי כאן האחראי, אתם או המכונה המנטאלית שלכם? זכרו, אם אינכם מסוגלים ליצור את הרעיון של משהו בהכרתכם, אין לכם הרבה סיכוי ליצור אותו ביקום הפיזי.
הרשו לי לקרוא לכם פואמה קטנה, שמחברה אלמוני:
אם אתם חושבים שהובסתם, הובסתם
אם אתם חושבים שלא תעזו, לא תעזו
אם אתם אוהבים לנצח, אבל חושבים שלא תצליחו
כמעט בטוח שלא תצליחו.

אם אתם חושבים שתפסידו, הפסדתם.
כי בעולם מה שאנחנו מגלים הוא
שההצלחה מתחילה ברצונו של כל ברנש
הכל עניין של מצב התודעה.

אם אתם חושבים שאתם לא שווים מספיק
אתם לא
חייבים לחשוב גבוה כדי לעלות
חייבים להיות בטוחים בעצמכם
לפני שתוכלו לזכות בפרס.

הניצחונות בחיים לא תמיד נופלים
בחלקו של החזק או המהיר ביותר.
אבל במוקדם או במאוחר, זה שמנצח
הוא זה שמאמין שהוא יכול.

אז איך מתגברים על בעיית החשיבה הזו ומארגנים אותה? איך מנהלים את החשיבה?
כדי להבין חשיבה, תצטרכו לדעת משהו על החושב. החושב הוא אתם. "אתם" לפני שניסיתם להגדיר את עצמכם.
אנחנו נקרא ל"אתם" הזה, המסוגל לחשוב באופן מכוון. "מודעות מקור". ואז ל"אתם" שתקוע בתוך רעיונות על עצמי ומערכות יחסים עם העולם נקרא "תודעת זהות". בדרך כלל יש גם "אתם" שלישי, המזוהה לחלוטין עם נקודת מבט אחת מוגדרת, ואותו נכנה "עצמי האגו".
עצמי האגו מבוסס כמעט כולו על השכל. פירוש הדבר שהוא נתון לאותה השפעה המשפיעה על הגוף. תשוקות והתנגדויות שהועברו באינדוקטרינציה רגשית, תפיסה פיזית שתורגמה על ידי מערכת העצבים, סמים מסוימים, אלקטרוניקה, נזק פיזי ישיר, תדירות אור וצליל, וכמובן, מוות. זה במידה רבה עניין של גירוי תגובה. עצמי האגו הוא חקיין. המניע הראשי שלו הוא לשרוד, ודפוסי המחשבה העמוקים ביותר שלו משתנים רק על ידי נסיבות טראומטיות.
תודעת הזהות היא התעוררות הוויה תפיסתית המתקיימת בנפרד מהגוף הפיזי. כאשר המראה אינה משקפת את הרעיון שלכם בדבר מי שאתם, זה משום שה"אתם" שמסתכל הוא תודעת הזהות. תודעת הזהות שמה דגש רב על ניתוח, שיפוט וניבוי, אבל יש לה יכולת מוגבלת לחשוב מתוך בחירה.
תודעת מקור היא היוצר. לה יש היכולת לצאת אל מחוץ לזרם האינסופי של מחשבות ואירועים שמקורם בסיבה ותוצאה, וליצור מציאות חדשה. זוהי טריטוריה חדשה. זוהי יכולת נדירה ויוצאת דופן, שלעתים נוצרת בעקבות משבר, כמו כאשר אשה שמשקלה 60 קילו מצליחה להרים מכונית במשקל 600 קילו שדרסה את בנה. למודעות מקור יש היכולת ליזום, לפחות באופן מנטלי, יצירה שאינה תוצאה של כל גורם קודם. תודעת מקור אומרת "יהי אור" ונהיה אור.
תודעת מקור היא ללא ספק מצב מאוד גבוה, מצב של פוטנציאל, ולפיכך היא כל כך מדהימה בשביל אנשים מסוימים, האומרים שאפשר להפוך לתודעת מקור. זו הייתה מטרתן של טכניקות התבוננות ומדיטציה במשך אלפי שנים.
תנו לי להראות לכם איך ליצור במכוון מחשבה בהכרה שלכם. חשבו במכוון, בוודאות הרבה ביותר שאתם מסוגלים לגייס "אני מרגיש הכי טוב שאי פעם הרגשתי".
האם עשיתם זאת? האם התגנב ספק קטן כלשהו להכרתכם בעקבות המחשבה הזו?
רשמו את הספק על דף, בדיוק כפי שהוא הופיע בתודעתכם. אל תטרחו לבדוק אם אתם מסכימים או לא מסכימים עם הספק. פשוט הכירו בעובדה שיש כאן ספק, ורשמו אותו.
אם מופיע יותר מאשר ספק אחד, רשמו את כולם והכירו בכל אחד מהם. מי יוצר את הספקות בחייכם? טוב, ברור שאתם, אבל התובנה שבתגלית הזו היא עוד צעד במעלה הדרך.
עכשיו, מתוך בחירה, חשבו שוב "אני מרגיש הכי טוב שהרגשתי אי פעם". חשבו זאת בוודאות הרבה ביותר שאתם יכולים "אני מרגישה הכי טוב שאי פעם הרגשתי". רשמו כל ספק שעולה בכם אחרי שהצבתם את המחשבה, והכירו בו.
שאלה: איך מכירים בהם?
הארי: פשט חשבו "אוקיי", אחרי כל אחד מהם. ציינו ליד זה "אוקיי", כאילו שאתם הנשיא שחותם על איזו בקשה. "אוקיי", סמנו אוקיי וחמו בראשי תיבות. זכרו, אתם הבוס.
טוב מאוד. ועוד פעם. חשבו במכוון "אני מרגיש הכי טוב שאי פעם הרגשתי". חשבו במלוא הוודאות שאתם מסוגלים, ורשמו והכירו בכל ספק שצץ. המשיכו לעשות זאת כל עוד עולים בכם ספקות.
שאלה: קשה לי לעשות את זה משום שאני סובל מכאב בגב התחתון, וקשה לי להרגיש הכי טוב שאי פעם הרגשתי עם הכאב הזה".
הארי: רשום זאת בדיוק כפי שאמרת זאת לי "קשה לי משום שיש לי כאב בגב התחתון וקשה לי להרגיש הכי טוב שאי פעם הרגשתי עם הכאב הזה". אחרי שתכתוב את זה, סמן ליד זה "אוקיי" ושוב חשוב במכוון, במלוא הוודאות שאתה מסוגל לגייס "אני מרגיש הכי טוב שאי פעם הרגשתי".
השואל: קשה לי לגייס ודאות בגלל הכאב.
הארי: זה בסדר. רשום "קשה לי לגייס ודאות בגלל הכאב" וסמן את האוקיי שלך חשוב שוב "אני מרגיש הכי טוב שאי פעם הרגשתי".
(הפסקה) מה קורה?
השואל: טוב, זה משתפר, אבל אני עדיין חושב על הכאב.
הארי: רשום, "זה משתפר, אבל אני עדיין חושב על הכאב" וחתום ליד זה.
שואל: לא משנה מה אני אגיד, אתה תגיד לי לרשום את זה.
הארי: נכון מאוד. כל עוד מתעורר ספק כלשהו בהכרתך, אני אבקש ממך לרשום אותו ולחתום עליו. אתה יודע למה? משום שאני יודע שאתה הבוס, ואתה יכול ליצור כל מה שאתה בוחר. האם היית רוצה להרגיש הכי טוב שאי פעם הרגשת?
שואל: אני לא יודע.
הארי: מה ההסתייגויות שלך מזה?
שואל: היו פעמים שהרגשתי נורא טוב.
הארי: כן
שואל: אם אני יכול להרגיש כך רק פעם אחת, לא הייתי רוצה לבזבז את זה.
הארי: כן.
שואל: אני באמת לא חושב שאני יכול להרגיש כל כך טוב עם הכאב בגב שלי
הארי: ועכשיו, שוב, עם הודאות הגדולה ביותר שאתה יכול, חשוב מתוך בחירה "אני מרגיש הכי טוב שאי פעם הרגשתי".
(הפסקה) עשית זאת?
שואל: (צוחק) זה באמת פנטסטי.
הארי: כן, אמרתי לך.
שואל: טוב, למרות שיש לי ספקות ואמרתי איך אני לא מסוגל, או לא רוצה, אני שם לב שאני באמת מרגיש הכי טוב שהרגשתי אי פעם.
הארי: אתה בטוח?
שואל: כן, אפילו כאב הגב שלי נעלם. הוא פשוט נעלם. איך עשית את זה?
הארי: אתה עשית את זה. אני רק אמרתי לך לעשות את זה.
הארי (פונה לגברת בשורה הראשונה) איך את מרגישה?
האשה: אני מרגישה טוב.
הארי: האם את מרגישה הכי טוב שהרגשת אי פעם?
אשה: אני פוחדת ממה שאני עלולה לעשות אם אני ארגיש כל כך טוב.
הארי: זה ספק מצוין. אני ארשום אותו עבורך "אני פוחדת ממה שאני עלולה לעשות אם ארגיש כל כך טוב". האם את מוכנה לחתום על זה?
אשה: כן! אני מרגישה הכי טוב שהרגשתי אי פעם. באמת.
הארי: נכון.
אם יש כאן מישהו שלא מרגיש הכי טוב שהוא הרגיש אי פעם, פשוט המשיכו לחתום ולאשר. אני בטוח שאתם רק מרחק של כמה ספקות משם.
מהחיוכים שלכם, אני בטוח שרובכם מרגישים הכי טוב שאי פעם הרגשתם, אז נסיים.

תודה לכם.